(אריאס)
תקופות טובות, הן מה שהן, בסך הכל תקופות
ורוב הזמן הגוף תוקף אותי, פותח צלקות
הראש מוצף במחשבות חולות , "תצאי מזה!" מורעבת
ואמן שאדרס, אני גם ככה על פסי רכבת
אני לא נושמת, זה מאמץ יתר
זה לא שווה, ואם אמרת שאין לי לב , אז מה פועם שם בחזה?!
תגיד לי שאצא מזה, תגיד לי שאצא
הרי לא תהיה שם בשבילי כשאצטרך, אני
לא יציבה, לא יודעת אם יש לי כוח להרים את עצמי
מהרצפה, אף פעם אין איזון בין טוב לרע, אבל
אולי גם לא צריך , כי אם שורף לי וחייכתי
אז אולי זה לא כזה נורא וטוב לי במצב שלי
(9 מ"מ)
כולנו כבר משוכנעים, שדים ביום חשוך באים
פתאום אין לי בגוף חיים, 'תם מופתעים, הבוף טעים
רבים אל הדודא לא מודעים , גם אצלי נגמרו תאים
קולט קירות מרובעים בבית משוגעים
לא מציל תאים, זו לא סטירה, קיבלתי מצילתיים
חברת התרופות סטטיסטית כמו סדיסטים מכסיכאים
מול בילוש מחביא ת'חום כשאני מנגן על הסקסופון
לא בולימית , בכל זאת דוחף ת'אצבע לגרון
יתרון בתוך ארון, 'תה לא צריך תוכנית
היתרון בגהנום ששם 'תה לא צריך מצית
הניסים בליבי תסריט, אומרים זו תופעה מקרית
אבל אני מבין שיש לי "השגחה פרטית"!
'תה מחורפן, מכור לפאן, בטוח מזומן תפסיד
קשוח בתקרית, מצב הרוח מעונן חלקית
מודה , לא מודה למודל, המודל לא דומה גם לאלה בכלא,
במילא צמא לנבל את הפה , מלמד על הפלא במילא בתלם!
תן לי רגע של איפוס, באמצע החיפוש
דקה לפני פיצוץ, לנשום ואז לרוץ
לדעת לאבד את השליטה
מבוי סתום? אז נשנה כיוון, אולי זה לטובה
(דאמאג')
אין לי מספיק זמן לקחת ת'צמי בידיים
רוצה להמשיך את הכל לפי מה שתכננתי , אבל בנתיים
אני מבינה שלא רק אני בתמונה, תפיסה משתנה
עדיין מגינה על מה שחשוב לי אבל דוחקת ת'צמי לפינה
וקולטת ת'פער- אסור לשקוע בצער
קשה לא להישרף, להיסחף, להישאב אל לב הסער
מרוב אגפים בכלא של השכל- לא מוצאים את השער
מרוב הדפים עליהם כתבתי לא נשארו עצים ביער
על מה כל הסבל? רובו מיותר , מותיר אותי בנאדם מיוסר
ומה שעצוב הוא שרובנו לא ילמדו את הלקח גם על הבשר
כמו קיסר הזמן רודה, מפריד בין אנשים , והלוואי שאתבדה
ואם לא, אז לפחות שיהיה לי ת'כוח להתמודד עם מכשולים
ועם הנטיה לדיכאון שמגיע בנחשולים
אל תרגיע אותי! יש לי כוויות בכל הגוף
שמנחמות, אומרות לי "יום אחד גם את תוכלי לעוף"
(פלאשבק)
התפיסה שלי משתנה כי עם הזמן אני לומד
שאם למדת מה זה שקר אז תבין מה זו אמת
ואם עבדת על כולם אז לפחות אתה עובד
ועד שלא תפסו אותך אז אתה לא נחשב בוגד
אני עברתי הזיות עד שלמדתי מה זה רעל, גם
הייתי פטריוט עד שלמדתי מה זה צה"ל, סתם
העולם הזה עגול מדי כדי שתהיה מרובע
ואם אתה לא מכבד את הבגד, לא תיראה כאן יותר מכובד
עוד רגע של חולשה , אני נשאר טיפה לבד
צריך להתמודד משם כמו גרושה מול שוקולד
ויש לי קצת יותר לאן לשאוף, קצת יותר אויר
כי זה טיפה פחות לשרוף היום, טיפה יותר לשיר
תסגור עיניים ותקלוט את מה שלא נראה
פרדוקסלי כמו שמנה ששומרת על הגזרה
אין דבר אחד צפוי, כי בכל יום יותר מודע
אז גם כל מה שכבר אמרתי כאן בעירבון מוגבל
תן לי רגע של איפוס, באמצע החיפוש
דקה לפני פיצוץ, לנשום ואז לרוץ
לדעת לאבד את השליטה
מבוי סתום? אז נשנה כיוון, אולי זה לטובה
credits
from סוף ימי התום,
released January 1, 2017
מילים: שיר רביבי, מיכל טרבס, אלי סבייב ויצחק דדשב
לחן: שיר רביבי, מיכל טרבס, עידו מימון
הפקה, עיבוד,הקלטות, קלידים, תכנותים: עידו מימון
שירה: שיר רביבי, מיכל טרבס, אלי סבייב ויצחק דדשב
מיקס: עידו מימון ואלי סבייב
מאסטרינג: איציק פיליבה
עיצוב העטיפה: אריאל חייט
