(אריאס) אי רצון לחיות ולב חלוד שלא פועם שריטות, איך התחושה להיות אשם? מתכנסת בעצמי,לחישות של מצוקה אני גורמת לעצמי לרע- במודע נאחזת בנותר אבל מרפה אותו תמיד כי אף אחד לא ירצה לחיות בהרגשה שאין עתיד הפרצופים מזמן הפכו לסיוטים שרק רודפים אותי מסך עשן והפחדים שרק עוטפים אותי גם הסיבה לקום בבוקר עם חיוך בסוף תגרום לי להרגיש שאף אחד פה לא מבין אותי החיים שלי מתפרקים לי בידיים החרדה, עוד יום שחור עוטף אותי בנתיים אשליה- גם ורד שנראה כל כך יפה אם תקטוף אותו, יפצע אותך, תשאיר אותו לגדול אין צורך להסביר ואין רצון להתמודד הגענו אל ההזדמנות האחרונה להיפרד שוב הטון עולה, קללות וצעקות המילים מצליחות להשפיל יותר מהמכות נגמרו התירוצים לברוח, אין יציאת חירום האש מתגברת ומכלה אותי לכלום (הגעתי אל הסוף, איבדתי את עצמי מזמן ואם לאף אחד לא טוב אז בשביל מה אנחנו כאן) שוב הטון עולה.. (דאמאג') כבר אין אמון בשיט, נשרטתי נפשית והכאב הזה מפשיט, אנ'לא רוצה להיות אנושית רוצה לדבר , לפרק את הביט מתגעגעת לאולפנים וליצירה היום מדחיקה את ההתמכרות- הולכת חזרה ולא לבית- אף פעם לא הצלחתי להשתלב פוגעת בלי לדעת, אז אין סיבה להיעלב עוד יום עובר, פתאום חסר, טירוף חודר ומסתבר - שלא עוזר להסתתר מהבולימית האובדנית שמתוייגת כמרדנית ומסתייגת מאפשרות להשתקם (יא פחדנית) אבל הגוף בוגד, הוא מתרגל להתנגד ומתעגל שורף עולם שלם על המוקד שק הדמעות יבש, הלב רוטש, הראש לא כאן המוח כבר נמלט- נואש מהכלובים שהוא יוצר וזה כמעט מושלם עד שהזיוף מנפץ את הטוב מתעוררת למציאות, צריך לדעת לעזוב אל הרחוב.. שוב הטון עולה, קללות וצעקות המילים מצליחות להשפיל יותר מהמכות נגמרו התירוצים לברוח, אין יציאת חירום האש מתגברת ומכלה אותי לכלום (הגעתי אל הסוף, איבדתי את עצמי מזמן ואם לאף אחד לא טוב אז בשביל מה אנחנו כאן)

(אריאס) חסרה לי אהבה עצמית, והערכה עצמית. חסרה היכולת למצוא דבר קטן טוב. ועד שאני מוצאת, אני הורסת גם אותו. גם הבנאדם שהכי חשוב לי בסוף יחשוב שאני תמיד בורחת, שאני לא יודעת להתמודד, אבל כמו שאני לא מבינה אותך, אתה בחיים לא תצליח להבין למה אני כל כך שונאת את עצמי. ולא משנה מה אני מרגישה, בסופו של דבר אני אתרחק, אגרום לכולם להרגיש לא רצויים, בדיוק כמו שאני גורמת לך להרגיש מיותר. אני לא מבינה כלום.. אני מבולבלת..אני אבודה.. אני שונאת את העולם הזה אני שונאת את כל מי שנטש אותי ואני שונאת את החברה שהפכנו אליה. קשה לי פה. ולא, אני לא רוצה להתמודד אני רוצה להיעלם, אבל אני נשארת פה בשבילך. ואני לא משתמשת בסכין שנמצאת לי ביד עכשיו כי הבטחתי לך, למרות אני כל כך רוצה.. ואני מנסה, באמת שאני מנסה להשתפר אבל די , נמאס לי כבר כמה שאני מנסה לתקן את מה שנהרס, גובר הסיכוי שיבוא משהו אחד קטן שיגרום לכולם לזרוק את כל מה שיש להם עליי, כל מה שיש להם נגדי, יגרמו לי להרגיש כל כך אפס, כל כך מיותרת, יזכירו לי את כל הטעויות שעשיתי בעבר, כל הטעויות שאני כל כך מתאמצת לשכוח... מזכירים לי את כל הצדדים הרעים שבי ואז הם משתלטים עליי עד שאני מגיעה למצב של חרטה שלא התאבדתי כשהיה לי את האומץ. (דאמאג') רוצה לברוח לא יכולה לשאת עוד כאב הכל קורס בבת אחת העולם שלי חרב דיכאון מכרסם מפנים ורוצח בסוף הוא עוד ינצח שוקעת בבוץ, הייאוש לוקח אותי לב חשוף ללא מגן אקורד עצוב שמתנגן לו שוב ושוב ומתחנן, שאתן לנשמה שלי לצאת לחופשי

(דאמאג') את בטח משוגעת אם את מרגישה ת'עצם לא מעכלת ת'צמך, מסתכלת, רואה מפלצת נועצת- מתכת בבשר, ומתפתלת על הקצה של המזלג דמעה זולגת ונופלת העלבות על חשבון הצטברו למטען רגשי הקש ששבר את גב הגמל היה בערב יום שישי רבת עם אבא, עלית למעלה, לשירותים עכשיו את חלק מסטטיסטיקה , מופעלת על חוטים עוברות שנים, אותה הרוטינה נמשכת לנצח בצורה אחרת כל פעם- זו מלחמה שלא נגמרת את תופרת לעצך סיפור שאת הקורבן אבל מי את באמת- כבר ידעת מזמן שאת דפוקה, מחוקה, מכורה, מסיבה לא ברורה להרס ונזק עצמי , אין מי שייתן עזרה נשארת ערה עד אור הבוקר, אוחזת בסכין עולה על המשקל, ושוב בא לי להקיא מי אני בכלל? לא מכירה את עצמי בתוך עולם של עקרונות, תגיד לי , איפה מקומי? במציאות לא יציבה שתיחרט על מצבה לא אהיה עוד שבר כלי (אריאס) כולם אומרים שאת יפה, את מסרבת להאמין וחוסר ביטחון עצמי גורם לך להידרדר למין זה די אבסורד שאת שונאת ומתביישת בגופך בכל זאת חיה על המוטו "גבר בא והולך" אם רק הייתה לך ת'שליטה, אם אבא לא היה עוזב אם אמא הייתה עובדת קצת פחות ושמה לב שאת שבורה, את אבודה, וכל מגע מרגיש לך קר וההבדל בגילאים כבר לא נראה כל כך מוזר, הא? מזמן הפכת אל הבדיחה של השכבה שמועות רצות, הסברת שרק רצית את הקרבה אז את בורחת לשינה וזה רודף בסיוטים יוצאת בלילה, משתכרת, שוב הקאת בשירותים אין פלא שתבכי, הרי את כל הזמן נזכרת בתחושה של הכאב מהסכין הממכרת והצלקות האלה ירדפו אותך תמיד בגלל הטעויות שלך אני לא סולחת לעצמי מי אני בכלל? לא מכירה את עצמי בתוך עולם של עקרונות, תגיד לי , איפה מקומי? במציאות לא יציבה שתיחרט על מצבה לא אהיה עוד שבר כלי נשארת ערה עד אור הבוקר , אוחזת בסכין עולה המשקל , ושוב בא לי להקיא והצלקות האלה ירדפו אותך תמיד בגלל הטעויות שלך אני לא סולחת לעצמי

בקושי קיימת, הספקתי לחוות תסכולים, אכזבות, משברים , הקרבות ורק בא לי לבעוט, להרגיש את הלהבות , אבל יש פה רק קור שחודר עצמות , וחלומות - איבדו שליטה, הפכו לתהומות עם השנים דהו קצת, איבדו צורה אבל לא חונכתי לוותר בגלל שרע אני לא פורשת גם אם הם ייקחו לי הכל לא נוטשת, כותשת רסיסי זכוכית לחול המוזיקה מאלחשת כל מכאוב , לא מבקשת דבר נחנקת בעולם של מאבקים ומלחמות תמיד שנים של אובדן וכאב מצפות לי אבל אני כאן, אני נושמת עלה נידף, עכשיו נושרת הם רוצים שאאמין שהמצב ישתנה איך אפשר? כשמרגיש כאילו מה שנותר לי זה המיתר וכמה הייתי קרובה לעפר ברגעים כאלה צריך לקחת אויר לנשום בשביל לשיר אני לא פורשת, גם אם הם ייקחו לי הכל לא נוטשת, כותשת רסיסי זכוכית לחול המוזיקה מאלחשת כל מכאוב לא מבקשת דבר רק הזמן יוכל לבלום אותי אבל אני כאן פתאום זה אמיתי אין בי צורך לברוח אני אמשיך עוד לפרוח בקצב שלי אני לא נוטשת גם אם הם ייקחו לי הכל לא נוטשת, כותשת רסיסי זכוכית לחול המוזיקה מאלחשת כל מכאוב , מחזיקה אותי

(אריאס) תקופות טובות, הן מה שהן, בסך הכל תקופות ורוב הזמן הגוף תוקף אותי, פותח צלקות הראש מוצף במחשבות חולות , "תצאי מזה!" מורעבת ואמן שאדרס, אני גם ככה על פסי רכבת אני לא נושמת, זה מאמץ יתר זה לא שווה, ואם אמרת שאין לי לב , אז מה פועם שם בחזה?! תגיד לי שאצא מזה, תגיד לי שאצא הרי לא תהיה שם בשבילי כשאצטרך, אני לא יציבה, לא יודעת אם יש לי כוח להרים את עצמי מהרצפה, אף פעם אין איזון בין טוב לרע, אבל אולי גם לא צריך , כי אם שורף לי וחייכתי אז אולי זה לא כזה נורא וטוב לי במצב שלי (9 מ"מ) כולנו כבר משוכנעים, שדים ביום חשוך באים פתאום אין לי בגוף חיים, 'תם מופתעים, הבוף טעים רבים אל הדודא לא מודעים , גם אצלי נגמרו תאים קולט קירות מרובעים בבית משוגעים לא מציל תאים, זו לא סטירה, קיבלתי מצילתיים חברת התרופות סטטיסטית כמו סדיסטים מכסיכאים מול בילוש מחביא ת'חום כשאני מנגן על הסקסופון לא בולימית , בכל זאת דוחף ת'אצבע לגרון יתרון בתוך ארון, 'תה לא צריך תוכנית היתרון בגהנום ששם 'תה לא צריך מצית הניסים בליבי תסריט, אומרים זו תופעה מקרית אבל אני מבין שיש לי "השגחה פרטית"! 'תה מחורפן, מכור לפאן, בטוח מזומן תפסיד קשוח בתקרית, מצב הרוח מעונן חלקית מודה , לא מודה למודל, המודל לא דומה גם לאלה בכלא, במילא צמא לנבל את הפה , מלמד על הפלא במילא בתלם! תן לי רגע של איפוס, באמצע החיפוש דקה לפני פיצוץ, לנשום ואז לרוץ לדעת לאבד את השליטה מבוי סתום? אז נשנה כיוון, אולי זה לטובה (דאמאג') אין לי מספיק זמן לקחת ת'צמי בידיים רוצה להמשיך את הכל לפי מה שתכננתי , אבל בנתיים אני מבינה שלא רק אני בתמונה, תפיסה משתנה עדיין מגינה על מה שחשוב לי אבל דוחקת ת'צמי לפינה וקולטת ת'פער- אסור לשקוע בצער קשה לא להישרף, להיסחף, להישאב אל לב הסער מרוב אגפים בכלא של השכל- לא מוצאים את השער מרוב הדפים עליהם כתבתי לא נשארו עצים ביער על מה כל הסבל? רובו מיותר , מותיר אותי בנאדם מיוסר ומה שעצוב הוא שרובנו לא ילמדו את הלקח גם על הבשר כמו קיסר הזמן רודה, מפריד בין אנשים , והלוואי שאתבדה ואם לא, אז לפחות שיהיה לי ת'כוח להתמודד עם מכשולים ועם הנטיה לדיכאון שמגיע בנחשולים אל תרגיע אותי! יש לי כוויות בכל הגוף שמנחמות, אומרות לי "יום אחד גם את תוכלי לעוף" (פלאשבק) התפיסה שלי משתנה כי עם הזמן אני לומד שאם למדת מה זה שקר אז תבין מה זו אמת ואם עבדת על כולם אז לפחות אתה עובד ועד שלא תפסו אותך אז אתה לא נחשב בוגד אני עברתי הזיות עד שלמדתי מה זה רעל, גם הייתי פטריוט עד שלמדתי מה זה צה"ל, סתם העולם הזה עגול מדי כדי שתהיה מרובע ואם אתה לא מכבד את הבגד, לא תיראה כאן יותר מכובד עוד רגע של חולשה , אני נשאר טיפה לבד צריך להתמודד משם כמו גרושה מול שוקולד ויש לי קצת יותר לאן לשאוף, קצת יותר אויר כי זה טיפה פחות לשרוף היום, טיפה יותר לשיר תסגור עיניים ותקלוט את מה שלא נראה פרדוקסלי כמו שמנה ששומרת על הגזרה אין דבר אחד צפוי, כי בכל יום יותר מודע אז גם כל מה שכבר אמרתי כאן בעירבון מוגבל תן לי רגע של איפוס, באמצע החיפוש דקה לפני פיצוץ, לנשום ואז לרוץ לדעת לאבד את השליטה מבוי סתום? אז נשנה כיוון, אולי זה לטובה

שוב פותחת את הפה ומנחיתה מהלומה, דאמאג' ומיקרופון זו פצצת מרגמה גם על במה של מטר על מטר בועטת לבטן , נותנת ת'ווקאלים על התדר בנתיים עדיין מחפשת ת'צמי, וזה מצמיא אותי לעשות גרפיטי בחצות על שלט חוצות ,לא פוסחת על כלום, לא רוצה למצות , כי אם אני כבר כאן, באתי לעשות נזק, אתה פותח פה? אני שוברת את הלסת ודוחסת את המלל לנייר, מרוקנת ת'קסת- עצבנית כמו אישה בשיא הוסת פורצת ת'דיסק , שוחקת ת'סחוס, הופכת מזליסט למנחוס חותכת את עורק התרדמה, בלי מוזיקה אני קפוט, הראפ עושה לי הנשמה מרגישה את העוצמה כל דקה ביממה, רעבה להקליט, לא יודעת שובע אתה יודע בדיוק מה אני - רוצחת מילולית מי שמדבר מהגובה תגביר את ה BPM , אני בפול בוסט, ראפרים שומעים אותי ומקבלים אולקוס על המיקרופון מילים יוצאות בשיטפון, העיקר אני עושה את הנזק שלי נכון יותר עופרת מדם אני נולדתי לראפראפ עם אנשים בעולם שבו היצר שולט, כולם גם ככה שרוטים אז לפחות עושים ת'נזק בצורה תרבותית יותר עופרת מדם אני נולדתי לראפראפ עם אנשים בעולם שבו היצר שולט , כולם גם ככה שרוטים אז לפחות עושים ת'נזק בצורה תרבותית שורפים את הביט, עולים על במה היפהופ הפך מתרבות לאומה שורפים את הביט , עולים על במה היפהופ הופ מתרבות לאומה

הזמן קצוב בואי ניכנס לגרוב זורקת שוב ושוב את הפלואו הכתוב היפ הופ אנדרגראונד בניחוחות ביוב בסוף ימי התום בונים אלבום, המאזין רטוב סשן מפוצץ בוייבים, תכלס זה מה שחשוב אז נעשה סיבוב אולי תביאי בוקסה? יש בפוקס, הביטים כאן! ויש לי ספריי בתיק, אולי נשאיר סימן טייט! שוברת מסגרת בטון, בטון הנכון, נותנת ת'פייט ויש לי גג מעל הראש אבל הרחוב הוא הבית סכין בגב היא בקשה שאכוון ת'בוקס לבטן הופ, 'סתכל, המכנסיים ש'ך מלאים כתמי שתן תגיד לי מי פה המפלצת ששורפת עד העצם לא עוד ראפרית עם פוזה מאולצת אני כאן כי זה מציל אותי מוביל אותי לדרך נכונה עוד לא ראיתם סנטימטר מעוקב מהתמונה פה לא מעגלים אף פינה אלא לוקחים עוד נשימה לפני הטייק ועושים היפהופ כי רק זה אמיתי פה אם ציפיתם שאסתום אתם כל כך טעיתם אני הלכלוך שאתם טיאטיאתם מתחת לשטיח זה מרתיח כי ניסיתם להפוך אותי לחלק מהסיסטם ונכשלתם

(דאמאג') טעות נפוצה אצל ראפר מצועצע שמתחהב טיפה יותר מדי מעל לממוצע נופל לטרנד הקרחנה , מפנטז על פריצה אתה קציצה , לא סטייק - ילד שמנת חמוצה רצה שמועה שתרבות ההיפהופ הגיע לקיצה כשהפרופיל יורד המחתרת בתאוצה נוצר מצב שסוחרים בראפרים- כמו אקסטות מוזיקה נדחקה לקו הפנאי פלוס האקסטרות הטקסט לא תופס טוב, רספקט לא הולך פה חבל שאמסי מסתכם בטכניקה וטמפו אין פואנטה, בעוד אחד שמחפש סקנדל אתה סחורה מזוייפת שמתחזה לאורגינל לא קל לקבל את הכאפה אבל הכתובת על הנייר אל תתיימר להיות גריזלי אם לא תשרוד שניה אחד ביער מתחמשת בליריקה, עיפרון ולשון חדה כתער שעושה את זה נכון (מופל) זה הווזווז, שמביא ת'גרוב שוב מפרק עוד טומטום, ראפרים זה שום- כלום, אוסכות, כאלב- ילד בוא תחקור ת'ראפ לעומק תגיד לי מה היית בלעדיו ומה עכשיו אז שמעת כמה סינגלים של אמנם חשבת שהעסק הזה משתלם כדי שתתקדם, צריך אחד שיתרשם מפשל בכתיבה, אתה לא מתאמץ, כותב "חמש מילים בשורה אני מעוות כדי לנסות להיות ראפר" (לא הולך לי) קיבלת פירגונים מזוייפים מחברים מרגיש כזה תותח, הבן של אלוהים נאטם לביקורות- פיצחת ת'נוסחה ומי שלא מפרגן פשוט רוצה את מקומך אז אתה נתקע על אותו סגנון מתחיל ליצור פחות ולדבר המון וזה לא בושה לצבור חובות, לגור עם ההורים להיקרע בין עבודות כדי לשלם למפיקים זה טבעי וזה מובן, קורה לכולם, אבל מה 'תה משחק אותה כוכב יא מטומטם? התמקדת בתפל ולכן התרסקת ובצדק- מה שנתת קיבלת הוצאת לכולנו מוניטין לא מתאים זה מרגיז שאמסיז מתרשלים במילים מלשיר מול המראה ולכתוב למגירה מתרבות לא נספרת לתרבות הספירה סופר דברים שאין לך ואנשים קולטים בא עם אף למעלה, ראפרים קוטלים אני לא בא להגיד שאתה אמן גרוע פשוט בשיר הבא שלך תבוא יותר צנוע (אריאס) כל הסצנה תולעים, הופכים לפיתיון על קרס עם טקסטים חצי רגל בקבר כמו שמעון פרס ממשיכים בשלהם כי מפחדים להודות שהם שכחו מזמן את חמשת היסודות לא קלטתם שלא זורם לי דם בעורקים הוריד נחתך, דיממתי דיו, זה לא מקום למשחקים אז אם אתה כותב כדי להגיע לזרקור אני אנקר לך ת'שכל עם היפהופ מהמקור הא, הטריק הוא להשאיר ת'ראפ נועז לברוח מאריאס יותר קשה מאלקטרז בז לז'אנר , האני פוניז עם פוזה וכובע יקר הם אפסים- לא מודדים איכות לפי צפיות שהם קונים גם לי זה קל לכתוב כמו דיסלקטית אבל במבחן הזמן כולם יידעו שאתה חרא אמסי אתה מזלזל בטקסטים, אפקטים לא קונים אותי ביום שתנסה לכתוב אמת אתה תרשים אותי (פידלמן הגבר) מבטיח לעצמי שלא אפול אל השגרה הדרך היא קשה , כשאין שום הכרה אבל אנ'לא שוכח את המטרה לנשום אבק דרכים ולחיות מהופעה להופעה הילד לא מיצה , ועוד לא מצא פירצה אל האושר שהוא כל כך רצה, אבל זה עוד לא נהפך לכישלון אם לא יכניסו מהדלת אז נפרוץ מהחלון אנשים מקובעים בתוך חומת המחשבה בכלא המציאות אני חופר לי מנהרה אל הבמה האיזור שמפזר בי עוד תקווה לתת מעצמי הכל ולקבל בחזרה לא סותם, רק רושם את המילים בהתמדה ובמבחן התוצאה תראו את כל ההתמדה עם חזון ואמונה, לוקח נשימה בסוף על הבמה תהיה נשמה ולא כסף אני רוצה קצת שקט